רדיו זמן השלום- זין שחור גדול ויפה של עבד ישראלי.

אחד הדברים שהפעילה עדת האשכנזים על ישראל, היא יצירת תודעה  שהאשכנזים עליונים והמזרחים נחותים.

אתם יודעים.. איך הציגו במוסרות סלאח שבתאי, השוטר אזולאי, ג'וג'ו חלסטרה ולימור.

דמויות אהובות אך לא כאלה שינהלו בנק או יהיו ראש ממשלה.

ת'שמעו סיפור.

היתה נקבה ממוצא תימני, דנה קראו לה, היא כנראה סבלה מרגשי נחיתות שכנראה נגרמו מהסיבות הנ"ל.

וככה הכירה בחור אשכנזי, שלומי קראו לו.

והתחתנו, הדבר הראשון שהיא עשתה יום אחרי החתונה היה לנסוע למשרד הפנים ולשנות את שמה לשם אשכנזי צוקרברג נניח..במה שקוראים לו תעודת זהות .

והיא ככה הרגישה גברת אתם יודעים..

ברבות הימים בעלה הביא צבעי הבייתה והוא הלך לעבודה וככה התחיל להתפתח רומן בין דנה לפועל  השחור.

מה קרה כאן.

ברור לכולם שדנה לא התחתנה מאהבה, לכן היא סבלה מבעיות של אתם יודעים הגעה לסיפוק מיני..

מבחינה רוחנית היה נדרש מקרה,

היה נדרש זין שחור גדול ויפה של עבד ישראלי שיזיין את אישתו של שלומי וזאת כאקט של השפלה לעדתו של שלומי שגרמה לעם ישראל לחשוב שהוא נחות את אותה תחושה שהובילה את דנה להתחתן עם שלומי.

אפס.

זה נורא שבוני השפה המדוברת בישראל הכניסו ספרה בשם אפס.

וַיַּעֲמֹד שָׂטָן, עַל-יִשְׂרָאֵל; וַיָּסֶת, אֶת-דָּוִיד, לִמְנוֹת, אֶת-יִשְׂרָאֵל.  וַיֹּאמֶר דָּוִיד אֶל-יוֹאָב, וְאֶל-שָׂרֵי הָעָם, לְכוּ סִפְרוּ אֶת-יִשְׂרָאֵל, מִבְּאֵר שֶׁבַע וְעַד-דָּן; וְהָבִיאוּ אֵלַי, וְאֵדְעָה אֶת-מִסְפָּרָם.וַיֹּאמֶר יוֹאָב, יוֹסֵף יְהוָה עַל-עַמּוֹ כָּהֵם מֵאָה פְעָמִים–הֲלֹא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, כֻּלָּם לַאדֹנִי לַעֲבָדִים; לָמָּה יְבַקֵּשׁ זֹאת אֲדֹנִי, לָמָּה יִהְיֶה לְאַשְׁמָה לְיִשְׂרָאֵל.

השימוש במילה הזאת הוא כל כך יום יומי.

אפס היא מילה נכונה לספרה ללא ערך.

לְמַעַן יֵדְעוּ, מִמִּזְרַח-שֶׁמֶשׁ וּמִמַּעֲרָבָה, כִּי-אֶפֶס, בִּלְעָדָי: אֲנִי יְהוָה, וְאֵין עוֹד.

אפס זאת ספרה שאסור שיהיה לה קיום בעולם הספורות.

וַיְקֹנֵן דָּוִד, אֶת-הַקִּינָה הַזֹּאת, עַל-שָׁאוּל, וְעַל-יְהוֹנָתָן בְּנוֹ. וַיֹּאמֶר, לְלַמֵּד בְּנֵי-יְהוּדָה קָשֶׁת, הִנֵּה כְתוּבָה, עַל-סֵפֶר הַיָּשָׁר. הַצְּבִי, יִשְׂרָאֵל, עַל-בָּמוֹתֶיךָ, חָלָל:  אֵיךְ, נָפְלוּ גִבּוֹרִים. אַל-תַּגִּידוּ בְגַת, אַל-תְּבַשְּׂרוּ בְּחוּצֹת אַשְׁקְלוֹן:  פֶּן-תִּשְׂמַחְנָה בְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים, פֶּן-תַּעֲלֹזְנָה בְּנוֹת הָעֲרֵלִים. הָרֵי בַגִּלְבֹּעַ, אַל-טַל וְאַל-מָטָר עֲלֵיכֶם–וּשְׂדֵי תְרוּמֹת:  כִּי שָׁם נִגְעַל, מָגֵן גִּבּוֹרִים–מָגֵן שָׁאוּל, בְּלִי מָשִׁיחַ בַּשָּׁמֶן.

זה נורא שקיימות ערים בשם גת ואשקלון בישראל.

כִּי-רָאָה יְהוָה אֶת-עֳנִי יִשְׂרָאֵל, מֹרֶה מְאֹד; וְאֶפֶס עָצוּר וְאֶפֶס עָזוּב, וְאֵין עֹזֵר לְיִשְׂרָאֵל.  וְלֹא-דִבֶּר יְהוָה–לִמְחוֹת אֶת-שֵׁם יִשְׂרָאֵל, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם;

בסופו של יום- הכל לטובה.

כִּי-אָפֵס עָרִיץ, וְכָלָה לֵץ; וְנִכְרְתוּ, כָּל-שֹׁקְדֵי אָוֶן. מַחֲטִיאֵי אָדָם בְּדָבָר, וְלַמּוֹכִיחַ בַּשַּׁעַר יְקֹשׁוּן; וַיַּטּוּ בַתֹּהוּ, צַדִּיק.

.

.

שישים ותשע.

בעולם הספורות מספר שישים ותשע מסמל פעולה של ונהפוך הוא. כמו במגילת אסתר. היפוך גורל.

כששחקן חבר העיר מגדל בבל רוצה לבצע את פעולת ה-  יְחַלְּקוּ בְגָדַי לָהֶם; וְעַל-לְבוּשִׁי, יַפִּילוּ גוֹרָל. משמע:

העברת גורל של אדם אליו, אחת הפעולות שיעשה תהיה פעולה שהוא ימספר אותה במספר 69 כפי שקבעו האנשים שקבעו את סמלי המספרים.

בתורה ישראל אין מספרים בסמלים. כשהתורה רוצה לכתוב שתים  או שנים היא מציינת זאת במילים- שְׁתַּיִם   שְׁנַיִם. אין סמל-2 בתורה.

אין הגיון בקביעת הספרות שש ותשע בסמלים שהם זהים אך הפוכים.

אם בתורה היו רוצים ש-שש יהיה ההפך מתשע אז שם הספרה שש היה עשת.

לצורך העניין גם בשפה האנגלית הספרה six לא מקיימת היפוך של nine במילים.

זאת אומרת שאין מה שהם קוראים לו סימטרי בין המילים לסמלים שהם קבעו.

לצורך העניין אין להם יכולת לקיים סימטרי בין ספורות לבין מילים ברצונם לקבוע מספר שפעולתו תהיה ונהפוך הוא.

השפות נקבעו לפני קביעת הסמלים של המספרים שקבעו בני אדם. זאת דלת סגורה  שיצר יוצר השפות בזמן הריסת מגדל בבל. זאת הדרך שהאנשים שקבעו את הסמלים של המספרים בחרו באין ברירה את סמלי המספרים להתגבר על ההגבלה זו שיצר הבורא את מה שקוראים לה החרב המתהפכת שסגרה את הדרך לעץ החים בגן עדן.

למה עץ החיים. פעולת נהפוך הוא משמשת להמרת גורל לטובת חוטא שהפיל אשמתו על קורבן אדם ובכך הוא השיג לעצמו כפרה על חטא, חים.

לאבן אדם בעיר שתפקידו יצירת ונהפוך הוא, הם יתנו מספר טלפון עם הספרות שישים ותשע.  האדם יתופעל בזמן כזה או אחר ליצור שיחת טלפון שתבצע את פעולת הנהפוך הוא על קורבן אדם לטובת המזמין כפרה על חטא. על כך אמר דוד המלך :

יַחְפְּשׂוּ עוֹלֹת–    תַּמְנוּ, חֵפֶשׂ מְחֻפָּשׂ;

.

כָּרוּ-לִי זֵדִים שִׁיחוֹת– אֲשֶׁר, לֹא כְתוֹרָתֶךָ.

.

במעגלים גדולים יותר ראינו את הפעולה הזאת בזמן המחאה שהציבו את יאיר לפיד סתיו שפיר ואיציק שמולי בחסות ישי דוידי, נוחי דנקנר עופר עייני ופואד. את האשה שהתחילה את המחאה עצרו ויאיר לפיד סתיו שפיר ואיציק שמולי הגיעו לפרלמנט. משמע הטיית רוח המהפכה לאנשים שהעם חושב שהם פועלים ברוח זו.

פעולה כזאת צריכה להיות מגובה בפעולה רוחנית שמהותה "ניטרול" השבתת המקור.

ברור לכולנו שהמספור בסמלים הוא אינוס השפה. המספור שאין לו הגיון הוא חטא שלעצמו שביום הדין לא ניתן למצוא כפרה לחטא זה. ככתוב: הוֹי בָּנִים סוֹרְרִים, נְאֻם-יְהוָה, לַעֲשׂוֹת עֵצָה וְלֹא מִנִּי, וְלִנְסֹךְ מַסֵּכָה וְלֹא רוּחִי–לְמַעַן סְפוֹת חַטָּאת, עַל-חַטָּאת.

זאת היתה דרכי לשרוף את היכולת להפעיל כישופים בתחבורה "ציבורית" שמחיר כרטיס הנסיעה שנקבע הוא- שש שקל ותשעים אגורות. ובכך להפוך את הנסיעה בתחבורה ה"ציבורית" לנסיעה ככל הנסיעות.

בדברי הבא אבחן את המילה אגורות כעשיית שם לעיר אגורא שחרבה שהייתה גילגול מאוחר יותר של מגדל בבל בתחפושת של הבונים\מלכות edom, בשם שבט מאיא.

.

חודשים.

עדכון- 26.7.2015.

אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יְהוָה, מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ, אֲשֶׁר-תִּקְרְאוּ אֹתָם, בְּמוֹעֲדָם. בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ–בֵּין הָעַרְבָּיִם:  פֶּסַח, לַיהוָה. וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה, חַג הַמַּצּוֹת לַיהוָה: תורה.

שָׁמוֹר, אֶת-חֹדֶשׁ הָאָבִיב, וְעָשִׂיתָ פֶּסַח, לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ:  כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב, הוֹצִיאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִמִּצְרַיִם–לָיְלָה. וְזָבַחְתָּ פֶּסַח לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ, צֹאן וּבָקָר, בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר יְהוָה, לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם.

בתורה שלנו אין שמות לחודשי השנה מלבד חודש האביב, הוא החודש הראשון והוא היחיד לו שם יהוה שם.

מי שקרא לחודש הראשון חודש ניסן היה אחשורוש ממגילת אסתר. אותה מגילה בה השם יהוה לא מוזכר בה. ועם ישראל נושע על ידי מלך אדם.

בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, הוּא-חֹדֶשׁ נִיסָן, בִּשְׁנַת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה, לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ:  הִפִּיל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל לִפְנֵי הָמָן, מִיּוֹם לְיוֹם וּמֵחֹדֶשׁ לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים-עָשָׂר–הוּא-חֹדֶשׁ אֲדָר.  וַיֹּאמֶר הָמָן, לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ–יֶשְׁנוֹ עַם-אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים, בְּכֹל מְדִינוֹת מַלְכוּתֶךָ; וְדָתֵיהֶם שֹׁנוֹת מִכָּל-עָם, וְאֶת-דָּתֵי הַמֶּלֶךְ אֵינָם עֹשִׂים, וְלַמֶּלֶךְ אֵין-שֹׁוֶה, לְהַנִּיחָם. אִם-עַל-הַמֶּלֶךְ טוֹב, יִכָּתֵב לְאַבְּדָם; וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר-כֶּסֶף, אֶשְׁקוֹל עַל-יְדֵי עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה, לְהָבִיא, אֶל-גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ. וַיָּסַר הַמֶּלֶךְ אֶת-טַבַּעְתּוֹ, מֵעַל יָדוֹ; וַיִּתְּנָהּ, לְהָמָן בֶּן-הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי–צֹרֵר הַיְּהוּדִים. וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְהָמָן, הַכֶּסֶף נָתוּן לָךְ; וְהָעָם, לַעֲשׂוֹת בּוֹ כַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ.  וַיִּקָּרְאוּ סֹפְרֵי הַמֶּלֶךְ בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר יוֹם בּוֹ, וַיִּכָּתֵב כְּכָל-אֲשֶׁר-צִוָּה הָמָן אֶל אֲחַשְׁדַּרְפְּנֵי-הַמֶּלֶךְ וְאֶל-הַפַּחוֹת אֲשֶׁר עַל-מְדִינָה וּמְדִינָה וְאֶל-שָׂרֵי עַם וָעָם, מְדִינָה וּמְדִינָה כִּכְתָבָהּ וְעַם וָעָם כִּלְשׁוֹנוֹ:  בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ נִכְתָּב, וְנֶחְתָּם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ.

להשתמש בשם ניסן לחודש הראשון בו הושיע יהוה את ישראל מעוני מצרים הוא מעשה שסותר את יהוה שקבע את השם אביב לחודש הראשון בו הוא הושיע את עם ישראל זוהי פעולה שסותרת את יהוה ומקיימת פגם באמונה ובקשר בין עם ישראל  ליהוה.

וַיֹּאמֶר יְהוָה, רָאֹה רָאִיתִי אֶת-עֳנִי עַמִּי אֲשֶׁר בְּמִצְרָיִם; וְאֶת-צַעֲקָתָם שָׁמַעְתִּי מִפְּנֵי נֹגְשָׂיו, כִּי יָדַעְתִּי אֶת-מַכְאֹבָיו. וָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ מִיַּד מִצְרַיִם, וּלְהַעֲלֹתוֹ מִן-הָאָרֶץ הַהִוא, אֶל-אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה, אֶל-אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ–אֶל-מְקוֹם הַכְּנַעֲנִי, וְהַחִתִּי, וְהָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי, וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי. תורה.

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-הָאֱלֹהִים, הִנֵּה אָנֹכִי בָא אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתִּי לָהֶם, אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם; וְאָמְרוּ-לִי מַה-שְּׁמוֹ, מָה אֹמַר אֲלֵהֶם. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-מֹשֶׁה, אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה; וַיֹּאמֶר, כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶהְיֶה, שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם. וַיֹּאמֶר עוֹד אֱלֹהִים אֶל-מֹשֶׁה, כֹּה-תֹאמַר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב, שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם; זֶה-שְּׁמִי לְעֹלָם, וְזֶה זִכְרִי לְדֹר דֹּר. תורה.

חודש האביב הוא החודש הראשון:

אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יְהוָה, מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ, אֲשֶׁר-תִּקְרְאוּ אֹתָם, בְּמוֹעֲדָם. בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ–בֵּין הָעַרְבָּיִם: פֶּסַח, לַיהוָה. וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה, חַג הַמַּצּוֹת לַיהוָה: שִׁבְעַת יָמִים, מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ. בַּיּוֹם, הָרִאשׁוֹן, מִקְרָא-קֹדֶשׁ, יִהְיֶה לָכֶם; כָּל-מְלֶאכֶת עֲבֹדָה, לֹא תַעֲשׂוּ. וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַיהוָה, שִׁבְעַת יָמִים; בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא-קֹדֶשׁ, כָּל-מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ.

חודש האביב הוא החודש הראשון הוא החודש בו אנו חגים את חג הפסח.

חג הוא מועד על פי דברי בורא עולם:

אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יְהוָה, מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ, אֲשֶׁר-תִּקְרְאוּ אֹתָם, בְּמוֹעֲדָם.

לכן יש חשיבות שהמקרא יהיה מתאים למועד.

בתורה יש החלת ספירת זמן, שהיא לפי יציאת מצרים.

וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי, בְּאֹהֶל מוֹעֵד:  בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית, לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם–לֵאמֹר.

זאת אומרת שהחודש הראשון צריך להיות חודש האביב.

זה יפה כי חודש האביב בעת הפריחה ההתחדשות של הבריאה- נולד עם ישראל.

לכן בהתאם, סדר הקריאה צריך להיות ספר בראשית בחודש האביב.

לפי סדר הקריאות בבית הכנסת קוראים החודש את פרשות ויקרא, צו, שמיני, תזריע.

אלו פרשות קורבנות וכל מיני ענייני טומאה…וזאת אחרי יציאת מצרים…זה יותר מתאים למועדי ראש השנה וכיפורים בחודש השביעי…

וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר: בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ, יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן–זִכְרוֹן תְּרוּעָה, מִקְרָא-קֹדֶשׁ. כָּל-מְלֶאכֶת עֲבֹדָה, לֹא תַעֲשׂוּ; וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה, לַיהוָה. וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא, מִקְרָא-קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם, וְעִנִּיתֶם, אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם; וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה, לַיהוָה. וְכָל-מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ, בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה: כִּי יוֹם כִּפֻּרִים, הוּא, לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם.

אתם יכולים לקרוא כאן:

http://www.mechon-mamre.org/i/t/tqrywt.htm

לכן,

סדר הקריאה המתאים להתחיל את חודש האביב הוא פרשת בראשית.

ובהתאם להתאים את המחשבה לזמן למועד.

.

אחשווראש

"חלק משמות החודשים של הלוח הגרגוריאני בשפה הערבית מתאימים לשמות חודשי השנה העבריים:

שמות החודשים כסדרם בשנה
עברית ערבית לטינית
תשרי "תשרין (א)לאול" (تشرين اﻷول)
"תשרין (אל)ת'אני" (تشرين الثاني)
אוקטובר
נובמבר
שבט "שבאט" (شباط) פברואר
אדר "אד'אר" (أذار) מרץ
ניסן "ניסאן" (نيسان) אפריל
אייר "איאר" (أيار) מאי
תמוז "תמוז" (تموز) יולי
אב "אאב" (آب) אוגוסט
אלול "אילול" (أيلول) ספטמבר

" וויקיפדיא.

אני לא מסכימה עם מה שכתוב בוויקיפדיא בעניין זה.

ההפך הוא הנכון, היהודים התאימו את החודשים לפי הספירה של הפרסים, והפרסים שנהיו מוסלמים המשיכו לספור בדרכם. בספר נחמיה בו יש עדות נוספת לחודשים גם היא בהקשר לשושן הבירה, לפרס.

דִּבְרֵי נְחֶמְיָה, בֶּן-חֲכַלְיָה: וַיְהִי בְחֹדֶשׁ כִּסְלֵו שְׁנַת עֶשְׂרִים, וַאֲנִי הָיִיתִי בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה.

מה שלא טוב לי עם הספירה הזאת היא מתן השם ניסן כספירת אחשווראש לחודש בו יהוה קבע ששמו יהיה חודש האביב, החודש בו הושיע יהוה את עם ישראל.  תפיסת אחשוראש כמושיע של עם ישראל בתקופה מאוחרת יותר וקיבוע שם לחודש שמסמל את חודש הושעת עם ישראל לפי קביעת אחשווראש- הוא דבר שאני לא מוכנה לקבל.

למרות שאני די מחבבת את הפרסים ותרבותם אתם יודעים…

אתה חייב להסכים איתי שהתרבות של הפרסים הרבה הרבה יותר חכמה מזו:

(שיצחק העם..).

המילה תמוז מוזכרת פעם אחת בתורה ולא בהקשר של שם חודש.

וַיָּבֵא אֹתִי, אֶל-פֶּתַח שַׁעַר בֵּית-יְהוָה, אֲשֶׁר, אֶל-הַצָּפוֹנָה; וְהִנֵּה-שָׁם הַנָּשִׁים יֹשְׁבוֹת, מְבַכּוֹת אֶת-הַתַּמּוּז. וַיֹּאמֶר אֵלַי, הֲרָאִיתָ בֶן-אָדָם; עוֹד תָּשׁוּב תִּרְאֶה תּוֹעֵבוֹת, גְּדֹלוֹת מֵאֵלֶּה. וַיָּבֵא אֹתִי, אֶל-חֲצַר בֵּית-יְהוָה הַפְּנִימִית, וְהִנֵּה-פֶתַח הֵיכַל יְהוָה בֵּין הָאוּלָם וּבֵין הַמִּזְבֵּחַ, כְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה אִישׁ; אֲחֹרֵיהֶם אֶל-הֵיכַל יְהוָה, וּפְנֵיהֶם קֵדְמָה, וְהֵמָּה מִשְׁתַּחֲוִיתֶם קֵדְמָה, לַשָּׁמֶשׁ. וַיֹּאמֶר אֵלַי, הֲרָאִיתָ בֶן-אָדָם–הֲנָקֵל לְבֵית יְהוּדָה, מֵעֲשׂוֹת אֶת-הַתּוֹעֵבוֹת אֲשֶׁר עָשׂוּ-פֹה: כִּי-מָלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ חָמָס, וַיָּשֻׁבוּ לְהַכְעִיסֵנִי, וְהִנָּם שֹׁלְחִים אֶת-הַזְּמוֹרָה, אֶל-אַפָּם. וְגַם-אֲנִי אֶעֱשֶׂה בְחֵמָה, לֹא-תָחוֹס עֵינִי וְלֹא אֶחְמֹל; וְקָרְאוּ בְאָזְנַי קוֹל גָּדוֹל, וְלֹא אֶשְׁמַע אוֹתָם.

אם לא יהיה חודש תמוז, לא תהיה עבודה זרה לאלוהים אחרים. לא יהיה חורבן בית.

.

כאמור, מבחינת הימים בתוך החודש,

לא ניתן לספור אותם באמצעות אותיות.

כי לפי ההגיון ב' צריך להיות אחד. התורה נפתחת באות ב'- בראשית.

לא ניתן לדעת אם האות ו', היא האות השישית בסדר האותיות.

התורה לא סדרה סדר לאותיות.

בורא עולם עשה סדר,הבדלה, בין חושך לאור, בין ארץ לשמים..

שָׁמוֹר, אֶת-חֹדֶשׁ הָאָבִיב, וְעָשִׂיתָ פֶּסַח, לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ: כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב, הוֹצִיאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִמִּצְרַיִם–לָיְלָה.

מצרים מתוארת על פי בורא עולם- לילה- יציאת מצרים היא כמו יציאה ממצב של חושך של לילה:

בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ. וְהָאָרֶץ, הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ, עַל-פְּנֵי תְהוֹם; וְרוּחַ אֱלֹהִים, מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי אוֹר; וַיְהִי-אוֹר. וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-הָאוֹר, כִּי-טוֹב; וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים, בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ. וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם, וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה; וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם אֶחָד.

וַיֹּאמֶר יְהוָה, רָאֹה רָאִיתִי אֶת-עֳנִי עַמִּי אֲשֶׁר בְּמִצְרָיִם; וְאֶת-צַעֲקָתָם שָׁמַעְתִּי מִפְּנֵי נֹגְשָׂיו, כִּי יָדַעְתִּי אֶת-מַכְאֹבָיו. וָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ מִיַּד מִצְרַיִם, וּלְהַעֲלֹתוֹ מִן-הָאָרֶץ הַהִוא, אֶל-אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה, אֶל-אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ–אֶל-מְקוֹם הַכְּנַעֲנִי, וְהַחִתִּי, וְהָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי, וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי.

משמע,

עוני זה חושך, זה לילה, זה תוהו ובוהו.

לכן:

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-הָאֱלֹהִים, הִנֵּה אָנֹכִי בָא אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתִּי לָהֶם, אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם; וְאָמְרוּ-לִי מַה-שְּׁמוֹ, מָה אֹמַר אֲלֵהֶם. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-מֹשֶׁה, אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה; וַיֹּאמֶר, כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶהְיֶה, שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם.

סלאח שבתי 1.

לא נראה לי שבורא עולם התכוון שהיותנו בארץ ישראל תהיה כשוורעצע חייעז…(תרגום מיידיש- חיה\בהמה שחורה).

רייזלה.

.

ימים.

תארו לכם שהיום לא יום שני .

תארו לכם שהיום בעצם יום שבת.

כשאלוהים ברא את העולם הוא ברא אותו ביום ראשון.

ואז הגיע יום שני שלישי רביעי ואז ביום ביום השביעי נגמר השבוע..

ושוב פעם ראשון שני שלישי וכן הלאה ושבוע חדש.

ועברו השנים והמאות והאלפים ויש מצב כך אומרים המליונים..

ואתם יודעים קרו דברים בעולם והיו תקופות בהם לאדם לא היו הכלים לספור ושלא לדבר על לנהל מעקב…

יש מצב שלפי ספירת הבריאה היום יום שבת ולא יום שני או בכלל כל יום אחר רק לא יום שני…

יש מצב שהדוסים שומרים שבת ביום חמישי…

.

שעות.

שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד, וְעָשִׂיתָ כָּל-מְלַאכְתֶּךָ.  וְיוֹם, הַשְּׁבִיעִי–שַׁבָּת, לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ:

בורא עולם החיל ספירת זמן כשנתן את 10 הדיברות כשציווה את מצוות שמירת השבת. הוא אמר, היום השביעי שבת. חייב להיות ביום השביעי. אתה לא באמת יודע אם מחר הוא היום השביעי במחזור השבועי המקורי.  צריך לחשוב למה בורא עולם בחר לספור זמן לפי מספר שנות חייו של אדם כזה או אחר בתורה לתאר נקודת זמן בתורה. ניתן לראות ספירה מאוחרת יותר שמודדת לפי נקודת הזמן של יציאת מצרים. כמה שנים עברו מאז יציאת מצריים עד נקודת זמן נוכחית המוזכרת בתורה.

עֲלֵי-עָשׂוֹר, וַעֲלֵי-נָבֶל; עֲלֵי הִגָּיוֹן בְּכִנּוֹר. ברור לי ולך שיש הגיון בדברי. וזאת הבעיה שלך. אתה לא באמת תאמין שאתה עושה נכון כשתעשה פעולה כזאת או אחרת שנדרשת לה מדידת זמן.

צריך לחשוב למה חילקו המחלקים את היום ל- 24 שעות ביממה בחלוקה לארבע -הבוקר הצהרים הערב והלילה. שווה 6 שעות ליחידה. 60 דקות בשעה. 60 שניות בדקה. למה לא במחזורים של 7 כפי שנהוג בתורת ישראל שהיא מבשרת הזמן לאנושות..

אבא אבן.

העדויות לבניית אבני אדם כדוגמת העיר בבל הן בשמות המשפחה של אנשים שבאו מארופה לארץ ישראל. לדוגמא-  שטיין– אבן. ברג- הרים. המילה שטיין מרכיבה את המילה- שטן. היא מרכיבה את ה- יי, שם האלוהים באונקלוס. היא מרכיבה את המילה שט.

וַיְהִי הַיּוֹם–וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים, לְהִתְיַצֵּב עַל-יְהוָה; וַיָּבוֹא גַם-הַשָּׂטָן בְּתֹכָם, לְהִתְיַצֵּב עַל-יְהוָה. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-הַשָּׂטָן, אֵי מִזֶּה תָּבֹא; וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת-יְהוָה, וַיֹּאמַר, מִשֻּׁט בָּאָרֶץ, וּמֵהִתְהַלֵּךְ בָּהּ. איוב.

ברג-הר.

כִּי-יֹאמַר מַעֲשֶׂה לְעֹשֵׂהוּ לֹא עָשָׂנִי, וְיֵצֶר אָמַר לְיֹצְרוֹ לֹא הֵבִין.  הֲלוֹא-עוֹד מְעַט מִזְעָר, וְשָׁב לְבָנוֹן לַכַּרְמֶל; וְהַכַּרְמֶל, לַיַּעַר יֵחָשֵׁב.

יש אבנים שעיברתו את שמם אך עדיין שמם מתארים תפקיד, פעולה, מקום, שמרכיב אבני אדם שביחד הם יוצרים את חומת העיר אותה חומה שבאמצעות פעולות רוחניות של אבניה שומרת על יתרון חברי העיר לעומת בני האדם שאינם חברי העיר. (לא מדובר על עיר שאתם מכירים חומת העיר היא חומה שמרכיבה אבנים בארץ ובעולם שאבני העיר לעיתים יכולים להראות בתודעה שלכם אויבים האויבות בינהם מקיימת לעיתים את יתרונם בכל מדינה ומדינה בהם אבני העיר פועלים, האויבות של אורנג' עם פרטנר היא דוגמא מצויינת לצורך העניין, העוינות שהפגין מנכ"ל אורנג' לסבן הטיבה עם סבן בתודעה של עם ישראל לטייקון המקומי.). השימוש בשפה שהם משתמשים בה שמות שפת דיבור ומקומות כמו גת ואשקלון ןהפעולות הרוחניות שמתקיימות בתוך ערים אלו זאת הסיבה שבורא עולם בלל את שפת בוני העיר.

וַיְהִי כָל-הָאָרֶץ, שָׂפָה אֶחָת, וּדְבָרִים, אֲחָדִים. וַיְהִי,בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם; וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר, וַיֵּשְׁבוּ שָׁם. וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ, הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים, וְנִשְׂרְפָה, לִשְׂרֵפָה; וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה, לְאָבֶן, וְהַחֵמָר, הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר.  וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה-לָּנוּ עִיר, וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם, וְנַעֲשֶׂה-לָּנוּ, שֵׁם:  פֶּן-נָפוּץ, עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ. וַיֵּרֶד יְהוָה, לִרְאֹת אֶת-הָעִיר וְאֶת-הַמִּגְדָּל, אֲשֶׁר בָּנוּ, בְּנֵי הָאָדָם.וַיֹּאמֶר יְהוָה, הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם, וְזֶה, הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת; וְעַתָּה לֹא-יִבָּצֵר מֵהֶם, כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת. הָבָה, נֵרְדָה, וְנָבְלָה שָׁם, שְׂפָתָם–אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ, אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ. וַיָּפֶץ יְהוָה אֹתָם מִשָּׁם, עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ; וַיַּחְדְּלוּ, לִבְנֹת הָעִיר.  עַל-כֵּן קָרָא שְׁמָהּ, בָּבֶל, כִּי-שָׁם בָּלַל יְהוָה, שְׂפַת כָּל-הָאָרֶץ; וּמִשָּׁם הֱפִיצָם יְהוָה, עַל-פְּנֵי כָּל-הָאָרֶץ.

הפעולות הרוחניות שנעשות באמצעות הנקיבה בשם \נשיאת שם, כמו השם אליה למשל, שם שמקיים את צרוף המילים אל-יה הם חטא גדול מאוד. בגלל צרוף המילים אל יה, שזה שם האל שלנו. אתם יודעים, הללויה. אותו הדבר לגבי השם אלה שבני אדם שקוראים בשמה מיחסים לה אלוהות. תשאלו מה עם השם אליהו. יהו זה לא יה. יש את אות הניקוד ו' לאחר האות ה', ואין את האות א' אחרי האות ו'. וכפי שאתם רואים בדבר התורה המצורף, לא רק נקיבה בשם יהוה, גם בשם שמייצר פעולה רוחנית למטרת בוני העיר בבל בדור הנוכחי. השימוש בשפת בבל המדוברת בישראל בצרוף המילים נקיבה בשם, נקיבה במספר, נקיבה במחיר היא לא נכונה, אין בה הגיון , זאת מילה שמייצרת חומר מרוח במקום אסור, שלא כמו שנדרש משה רבנו להוציא מים מהסלע בדיבור. זאת אומרת שהיכולת ליצור חומר בדיבור בשפה ברוח קיימת, אך יש דברים שאסור לעשות וזאת הסיבה שבורא עולם הרס את השפה שהרס את בוני העיר. לכן אני מאוד כועסת על בוני השפה שיחסו לקהל עם את התואר- ציבור- צי בור. אין את המילה ציבור בתורה. יש את המילה בור שכולם יודעים את פירושה , ויש את המילה צי שכולם יודעים את פירושה. ההכלאה בין המילים למילה אחת היא מילה נוראה. מעשה רישעה.

לא תשא

נוקב

נקווה שיבואו ימים  שגלבוע להר יחשב. 

משפחת גלבוע. וַיְקֹנֵן דָּוִד, אֶת-הַקִּינָה הַזֹּאת, עַל-שָׁאוּל, וְעַל-יְהוֹנָתָן בְּנוֹ.  וַיֹּאמֶר, לְלַמֵּד בְּנֵי-יְהוּדָה קָשֶׁת, הִנֵּה כְתוּבָה, עַל-סֵפֶר הַיָּשָׁר. הַצְּבִי, יִשְׂרָאֵל, עַל-בָּמוֹתֶיךָ, חָלָל:  אֵיךְ, נָפְלוּ גִבּוֹרִים.  אַל-תַּגִּידוּ בְגַת, אַל-תְּבַשְּׂרוּ בְּחוּצֹת אַשְׁקְלוֹן:  פֶּן-תִּשְׂמַחְנָה בְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים, פֶּן-תַּעֲלֹזְנָה בְּנוֹת הָעֲרֵלִים.  הָרֵי בַגִּלְבֹּעַ, אַל-טַל וְאַל-מָטָר עֲלֵיכֶם–וּשְׂדֵי תְרוּמֹת:  כִּי שָׁם נִגְעַל, מָגֵן גִּבּוֹרִים–מָגֵן שָׁאוּל, בְּלִי מָשִׁיחַ בַּשָּׁמֶן.  מִדַּם חֲלָלִים, מֵחֵלֶב גִּבּוֹרִים–קֶשֶׁת יְהוֹנָתָן, לֹא נָשׂוֹג אָחוֹר; וְחֶרֶב שָׁאוּל, לֹא תָשׁוּב רֵיקָם. בנט- העסקת עובדי קבלן.

ולא יהיו ערים בשם קרית גת ואשקלון עם רחוב ברזל בשם  חוצות היוצר . אתם יודעים צירים  של חורשי החרשים.

חושך.שחר.נוקב.נושא.אור.

.

מובי דיק.

אם כבר טלנובלה, סואופ אופרה של החיים כמו שאומרים.."העולם במה וכולם שחקנים".

אני מציעה את מובי דיק.

"בנוסף על סיפור העלילה, מתאר ישמעאל בפרטי פרטים את כל שלבי הציד של הלווייתן: החל מכלי הנשק, החבלים והסירות והכנתם לשימוש, דרך תפיסת הלווייתן, גרירתו לצד הספינה, ביתורו וחיתוך השומן שלו, ועד לניקוי האונייה לאחר סיום העבודה." וויקיפדיא.

מאוד יהודי.

ככתוב:

וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׂבְּעוּ מְאֹד;    וְתַאֲוָתָם, יָבִא לָהֶם.
לֹא-זָרוּ מִתַּאֲוָתָם;    עוֹד, אָכְלָם בְּפִיהֶם.
וְאַף אֱלֹהִים, עָלָה בָהֶם,    וַיַּהֲרֹג, בְּמִשְׁמַנֵּיהֶם;

תהלים.

.

גבר-אשה. זכר-נקבה.

זכר ברצונו להיות גבר צריך להתגבר על יצריו.

אשה לא צריכה להיות גבר. לכן היא לא נדרשת להתגבר על היצר.

היצרים של האשה- רצויים.

לכן, תאמר כל אשה ובת בישראל- ברוך שעשני אשה.

וזכר שאינו מתגבר על היצר- הוא יש לו נקבה שמאפשרת את זכריותו בהכנעה.

וכן, ראיתי נשים שבחרו להתגבר על היצר- זה הפך אותן לזכר. אין משמעות לאבר המין שלהם בבואנו לקבוע את מיניותן הן לא מביאות רוח נשית לעולם, זאת הסיבה שאיפשרו לנקבות: שרי אריסון, קרנית פלוג, galya מאור, רקפת רוסק עמינח, ורדה אלשייך. להיות במקום בו הן נמצאות. הן לא מאיימות על שליטת הזכר והרוח הזכרית. והן מסכות שמייצרות תודעה שהארץ היום יותר סובלנית לנשים וזכויותיהן שהארץ יותר מאפשרת את היות הנשים בעמדות השפעה.

"שרי אריסון: לא אסכים להחליף את דני דנקנר" הארץ.

תרומות למשטרות פרטיות שפועלות נגד ארגוני זכויות אדם הם סוג של הפגנת נאמנות לזכר שפועל בחוקי הבהמה בטבע.  כמו משל האבנים את וודאי יודעת. אבני בני האדם שכל האבנים פועלות כפועלי אוון לשרת את האבנים שהם אלוהים אחרים. האח רים את יודעת. המפריט אחרי רצח רבין.

משמעותן התגברות של שרי אריסון על יצר האשה.

המושג אשה הוא מושג שהולך ונעלם. האשה היא איום לנחש אתם יודעים..לכן הוא מייצר זכרים עם נקב בתחפושת נשים.

וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶל-הַנָּחָשׁ, כִּי עָשִׂיתָ זֹּאת, אָרוּר אַתָּה מִכָּל-הַבְּהֵמָה, וּמִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה; עַל-גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ, וְעָפָר תֹּאכַל כָּל-יְמֵי חַיֶּיךָ.  וְאֵיבָה אָשִׁית, בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה, וּבֵין זַרְעֲךָ, וּבֵין זַרְעָהּ:

.

"אמא" "אבא".

המילה אמא ואבא היא לא מילה בעברית.

בעברית המילה הנכונה היא אם ואב. אימי ואבי. אמך ואביך.

אמא והאבא שהציעו בוני השפה המדוברת בישראל זה לא  ככוונת התורה.

אני מניחה שזה אמא ואבא סטייל אונקלוס כמו שכתב אסי דין.

בעל לדוגמא. בשיר הפרחה. בעל לדוג מא.

בעל זה שם של אלוהים אחרים- כמו נביאי הבעל.

כשעלמה נישאת לבעל היא הופכת לגברת. והעלם הופך לבעל לאלוהים אחרים.

 

התא המשפחתי, הבית בישראל כפי שהציע פרלמן אליעזר הוא:

גיברת ובעל אמא ואבא.

התא המשפחתי כפי שהיהדות מציעה הוא:

איש ואישה אב ואם.

זאת הסיבה שיהוה בלל את שפת בוני מגדל בבל.

 

אני מאוד שמחה שאני לא גיברת.

לכן-

אני אהיה פרחה עד יום מותי. עד הקבר כמו שאומרים..

.

 

Copyright © 2020 . All rights reserved.