"לבלות". "זבל".

וַיִּרְדּוּ בָם יְשָׁרִים, לַבֹּקֶר–וצירם (וְצוּרָם), לְבַלּוֹת שְׁאוֹל; מִזְּבֻל לוֹ.
אַךְ-אֱלֹהִים–יִפְדֶּה נַפְשִׁי, מִיַּד-שְׁאוֹל: כִּי יִקָּחֵנִי סֶלָה.

תהלים.

המילה לבלות מוזכרת פעם אחת בתורה.

בהקשר של שאול.

שורש המילה זבל מופיע מעט פעמים בתורה.

וַיָּשַׂר אֲבִימֶלֶךְ עַל-יִשְׂרָאֵל, שָׁלֹשׁ שָׁנִים.  וַיִּשְׁלַח אֱלֹהִים, רוּחַ רָעָה, בֵּין אֲבִימֶלֶךְ, וּבֵין בַּעֲלֵי שְׁכֶם; וַיִּבְגְּדוּ בַעֲלֵי-שְׁכֶם, בַּאֲבִימֶלֶךְ. לָבוֹא, חֲמַס שִׁבְעִים בְּנֵי-יְרֻבָּעַל; וְדָמָם, לָשׂוּם עַל-אֲבִימֶלֶךְ אֲחִיהֶם אֲשֶׁר הָרַג אוֹתָם, וְעַל בַּעֲלֵי שְׁכֶם, אֲשֶׁר-חִזְּקוּ אֶת-יָדָיו לַהֲרֹג אֶת-אֶחָיו. וַיָּשִׂימוּ לוֹ בַעֲלֵי שְׁכֶם מְאָרְבִים, עַל רָאשֵׁי הֶהָרִים, וַיִּגְזְלוּ, אֵת כָּל-אֲשֶׁר-יַעֲבֹר עֲלֵיהֶם בַּדָּרֶךְ; וַיֻּגַּד, לַאֲבִימֶלֶךְ.
וַיָּבֹא גַּעַל בֶּן-עֶבֶד, וְאֶחָיו, וַיַּעַבְרוּ, בִּשְׁכֶם; וַיִּבְטְחוּ-בוֹ, בַּעֲלֵי שְׁכֶם.  וַיֵּצְאוּ הַשָּׂדֶה וַיִּבְצְרוּ אֶת-כַּרְמֵיהֶם, וַיִּדְרְכוּ, וַיַּעֲשׂוּ, הִלּוּלִים; וַיָּבֹאוּ, בֵּית אֱלֹהֵיהֶם, וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ, וַיְקַלְלוּ אֶת-אֲבִימֶלֶךְ.  וַיֹּאמֶר גַּעַל בֶּן-עֶבֶד, מִי-אֲבִימֶלֶךְ וּמִי-שְׁכֶם כִּי נַעַבְדֶנּוּ–הֲלֹא בֶן-יְרֻבַּעַל, וּזְבֻל פְּקִידוֹ; עִבְדוּ, אֶת-אַנְשֵׁי חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם, וּמַדּוּעַ, נַעַבְדֶנּוּ אֲנָחְנוּ.  וּמִי יִתֵּן אֶת-הָעָם הַזֶּה, בְּיָדִי, וְאָסִירָה, אֶת-אֲבִימֶלֶךְ; וַיֹּאמֶר, לַאֲבִימֶלֶךְ, רַבֶּה צְבָאֲךָ, וָצֵאָה.  וַיִּשְׁמַע, זְבֻל שַׂר-הָעִיר, אֶת-דִּבְרֵי, גַּעַל בֶּן-עָבֶד; וַיִּחַר, אַפּוֹ.

.

אָז, אָמַר שְׁלֹמֹה:  יְהוָה אָמַר, לִשְׁכֹּן בָּעֲרָפֶל. בָּנֹה בָנִיתִי בֵּית זְבֻל, לָךְ–מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ, עוֹלָמִים וַיַּסֵּב הַמֶּלֶךְ, אֶת-פָּנָיו, וַיְבָרֶךְ, אֵת כָּל-קְהַל יִשְׂרָאֵל; וְכָל-קְהַל יִשְׂרָאֵל, עֹמֵד.   וַיֹּאמֶר, בָּרוּךְ יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּפִיו, אֵת דָּוִד אָבִי; וּבְיָדוֹ מִלֵּא, לֵאמֹר.  מִן-הַיּוֹם, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶת-עַמִּי אֶת-יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, לֹא-בָחַרְתִּי בְעִיר מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, לִבְנוֹת בַּיִת לִהְיוֹת שְׁמִי שָׁם; וָאֶבְחַר בְּדָוִד, לִהְיוֹת עַל-עַמִּי יִשְׂרָאֵל. וַיְהִי, עִם-לְבַב דָּוִד אָבִי–לִבְנוֹת בַּיִת, לְשֵׁם יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.

דברים אלה נאמרו ע"י שלמה כשעוד היה בסדר כמו שאומרים…

ברור לכולנו שהמילה לבלות שהילדים שלכם שואלים "לאן יוצאים לבלות היום" זאת שאלה ששגורה בפיהם ביום יום, בדיוק כמו שאת אומרת לבעלך "תיקח את הזבל איתך כשאתה יורד..".

ברור לכולנו שאין הגיון בבחירת המילים למשמעות שיוחסה להן.

בהתיחס לבית שבנה שלמה בתחילת דרכו לבורא עולם, יש פה לעג של המביא את המילה זבל לשפה העברית בארץ ישראל שמייצרת את שאול מזבול לו.

אם הבלשנים היו קובעים את המילה להנות כמאמר- אשראבי כסאכ ותהנא זה היה נשמע אותו דבר כמו המילה לבלות ששמו בלשוננו עם משמעות נכונה יותר לעולה שמהותה להנות לנפוש.(נראה לי שמצאתי את ההגיון במילה בלשן).

המילה הנכונה היא המילה אשפה.

אני מתנגדת למילה גיברת אתם יודעים.שאלו אותי אז מה נגיד. הצעתי את המילה אישה. כך כתוב בבראשית. ולזאת יקרא אישה כי מאיש לקוחה היא. לרגילים להשתמש במילה גיברת זה נשמע מוזר, אם היו קובעים את התואר אישה ככתוב בתורה לאשת איש לפני 100 שנה זה לא היה נשמע לכם מוזר וזאת המילה הנכונה לתאר אשת איש. מי שאינה אשת איש היא עלמה. עם ה' בסוף. עם א' בסוף זה חטא הגאווה כמו חיטאו של הילל בן שחר. עלמא בארמית זה עולם. שפתו של אונקלוסיפר.

.

.

.